ספר מצוות קטן ר״כ

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן רי״ט ספר מצוות קטן רכ״א »

1 בית יוסף פתח ↗

ומ"ש רבינו וביה"כ וט"ב אסור כ"כ הרא"ש בפ"ק דתעניות בשם ה"ר יהודה הברצלוני וכתב הריב"ש בתשובה דטעמא משום דעשה שאר תעניות כתענית יחיד כיון דברצו מתענין אוקמינהו. ובפ' היה קורא כתבו התוס' או דלמא הנאה קביל עליה האי לישנא משמע דמיירי בתענית יחיד שקבל עליו אבל בתענית הכתוב לא ע"כ ומשמע דבכלל תענית הכתוב הם י"ז בתמוז וי' בטבת אבל כל שאר תעניות אפילו תע"צ מאחר שהוא צריך קבלה משמע דשרי דהא פשיט ליה טועם ואין בכך כלום אלמא ס"ל דאכילה ושתייה דוקא קביל עליה והא ליכא אבל בת"ה כתב דהא דטועם ואין בכך כלום דוקא בתענית יחיד אבל בתענית צבור לא משמע דכל תענית צבור קאמר ומיהו אפשר דלא קרי תע"צ אלא לתעניות הכתובים בלבד אבל שאר תעניות צבור כיון דבעו קבלה דינם כדין תענית יחיד לענין זה וכתב עוד בת"ה ששאלוהו על מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית אי שרי למיעבד הכי ביום תעניתו והשיב דבתענית צבור לא כשר למיעבד הכי אבל בתענית יחיד שרי ואפי' יש במים שרוחץ פיו יותר מרביעית דדוקא הרוצה לטעום אסור ביותר מרביעית דכיון דמתכוין לטעום מתהני מיניה אע"ג דפולט אבל המתכוין לרחוץ פיו לא מתהני ליה אפי' יותר מרביעית אם חוזר ופולטו ועוד דדוקא תבשיל ושאר משקין לא שרו אלא עד רביעית משום דבטפי מרביעית אית ליה הנאה אפי' אי פליט אבל מים אפי' ביותר מרביעית לא חשיב מתהני כיון דפליט ובסמ"ק סימן ר"כ כתוב דבי"ה אסור לרחוץ פיו ושיניו משום דאפי' חצי שיעור אסור מן התורה ושמא יבאו לו מים בגרונו:

2 הגהות רבנו פרץ על ספר מצוות קטן פתח ↗

והיכא דליכא חסא נוהגין ליקח צירופוליו"ו בלע"ז והיינו מרירתא דמפרש בתלמודא כדפי' בקונטריס אך מכל מקו' טוב לחזר אחר חסא מטעם שאמרנו אפי' לקנות בדמים יקרים. ואם תאמר איך נפטר באכילת מרור מברכת נהנין. ופירש רש"בם דברכ' ירקו' פוטר' אותה. ותימא והרי יש הפסק גדול בנתי' והיסח הדעת ופירש ר"י הלכך אין מברכין על המרור בורא פרי האדמה משום דהוי דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה דאין צריך לברך כלל עוד טעם אחר הלכך אין לברך עליו ברכת הנהנין לפי שאי' באין להנות אך לזכר והוה כחנקתיה אומצא דלא מברך הואיל ואינו בא ליהנות ויש נפקותא בין שני הפרושים הללו לרש"בם אין מברכין בורא נפשות רבות אחרי הירקות של טבול ראשון לפי שעדיין הוא זקוק לאכול מרור ע"י אותה ברכה של ירקות ולפי פירוש שני צריך לברך. ונשמע בשם גאון אחד כי בכל ספק ברכות כזה טוב למנוע מלברך שלא יחשב ברכה לבטלה מיהו טוב שלא יאכל מן הירקות כזית כדי שלא יברך בורא נפשות רבות. וגם יפטור מרור מבורא פרי האדמה כי כן יסד רבינו יוסף טוב עלם בסלוק שלו למה ירקות באו תחלה כדי לפטור מרור מברכה הראויה לה.

2 בית יוסף פתח ↗

ומ"ש ועיקר המצוה הזאת בחזרת שם בגמ' א"ר אושעיא מצוה בחזרת ולא ידעתי למה השמיטו הרמב"ם אולי שהוא מפרש מצוה נמי בחזרת אע"פ שהיא מתוקה ואין בה מרירות ואח"כ מצאתי לרבי' ירוחם שכתב מצוה בחזרת וא"צ לחזר אחר המרור יותר וזה מבואר כמ"ש אבל סמ"ק כ' כדברי רבינו וז"ל ונהגו העולם בחסא דחס רחמנא עלן והיכא דליכא חסא נוהגים ליקח פורפו"ר בלע"ז אך מ"מ טוב לחזר אחר חסא מטעם שאמרנו אפילו לקנות בדמים יקרים עכ"ל:

1 רמב"ם הלכות קרבן פ"ח והלכות חמץ ומצה פ"ז: סמג עשין סימן מא טור א"ח סימן תעג

2 לאכול מרור בליל ט"ו בניסן בזמן שהיה פסח קיים מצות' דאורייתא דכתיב שמות יב על מצות ומרורים יאכלוהו. והיינו בזמן שב"ה קיים: ובזמן הזה דרבנן: ובכל עשב מר יוצא אדם ידי חובתו בפסת מאות' המפורשי' במשנה וסימן שפניו מכסיפין ונהגו העולם בחסא דחס רחמנא עלן ופריק לן :

3 שלמו מצות עשה התלוים בזמן ואלו הלאוין

2 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

לשון הרא"ש בפ' ט"פ סימן כ"ה הני אכלו דמאי יצא וכו' אכלו לחצאין יצא וכו' משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית שאין אכיל' וכו' אבל בירקות הראשונו' וכו' ע"כ לשון הרא"ש ז"ל וראיתי לגדול אחד ז"ל שרצה להוכיח מדברי הרא"ש ז"ל הללו דס"ל דגבי מרור אין צריך לאכול כזית רק משום שמברך על אכילת מרור ואין אכילה פחותה מכזית ולא מהדין אך חלילה לומר כן דודאי מודה הרא"ש ז"ל דצריך מרור כזית מן הדין כמו מצה דהא הקרא דואכלו את הבשר בלילה הזה קאי על הכל על פסח ומצה ומרור וחייב לאכול כזית ואף בזמן הזה דהוי' מרור מדרבנן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו ולעולם חייב לאכול דווקא כזית והא דכתב הרא"ש ז"ל משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית היינו דהברייתא זו קאי אמתניתין דידן דהביאו לפניו וכו' ומתניתין מיירי בדלית ליה שאר ירקי וכמו שכתב רבינו ז"ל לעיל וכן הבריית' דתני אכלו לחצאין מיירי נמי בכה"ג וכמו שפירשו רש"י והרשב"ם ז"ל דאכלו לחצאין היינו בשני הטיבולין ומשמע מהברייתא דאכלו לחצאין יצא היינו דוקא דיעבד וכמו דמאי ובלא מתכוין דהוי דיעבד אבל לכתחילה צריך לאכול חזרת גם בטיבול ראשון כזית ולכן כתב רבינו ז"ל דזה הוא דווקא אם עושה טיבול ראשון ג"כ בחזרת דמברך בטיבול ראשון על אכילת מרור ולהכי צרי' לכתחיל' שיאכל כזית אף בטיבול ראשון ובדיעבד יוצא בכזית בשני הטיבולין אם לא שהה ביניהן יותר מכדי אכילת פרס וכמו לרב חסדא דלקמן אבל אם עושה הטיבול ראשון בשאר ירקי לא בעי כזית אף לכתחילה דלא כהרמב"ם ז"ל ואין להקשות דא"כ יקשה מהברייתא זו לרב הונא דס"ל דלא מברך על אכילת מרור כ"א לבסוף ולמה צריך לאכול לכתחילה כזית בטיבול ראשון כי יש לומר דאף לרב הונא עכ"פ לתנא דברייתא דס"ל מצות אינן צריכות כוונה וכמי דתני בה אכלו בלא מתכוין יצא ודאי דצריך לברך על אכילת מרור בטיבול ראשין דהא ע"כ יוצא בה ידי חובתו ורב הונא דאמר דמברך בטיבול שני היינו למ"ד דמצות צריכות כוונה דהא מסקינן תנאי היא וכמו שפירשו התוספות וזה נמי אין להקשות לרב הונא אף לתנא דברייתא היה לתקן אם אין לו שאר ירקות דיאכל חזרת בטיבול ראשון פחות מכזית דוקא ובטיבול שני יברך על אכילת מרור ויאכל כזית דלא נפיק בטיבול ראשון כיון דהוי פחות מכזית לא נפיק ידי מצות אכילת מרור די"ל לאו כ"ע דינא גמירי וכיון דמצות אינן צריכות כוונה לא ידקדק בזה ויאכל כזית וגם לפעמים לא יהיה לו אלא כזית אחד ויצטרך לאכלו בשני הטיבולין בפחות מכדי אכילת פרס ולזה תקנו לעולם שיברך על אכילת מרור בטיבול ראשון ועיין במלחמות כי הדברים ברורים ורבי' הרא"ש ז"ל לא בא אלא להוציא מדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו שמצריכין לעולם אף בשאר ירקי שיאכל בטיבול ראשון כזית ועיין בטור ובהגהות מיימוני ולא לומר דמרור א"צ כזית דהא סתם משנה הוא בפ' כל שעה ואלו ירקות שיוצאין בהן וכו' ומצטרפין לכזית וכן בכמה דוכתי בתלמוד דאיתקיש מרור למצה בכל מילי וישתקע הדבר ולא יאמר:

« ספר מצוות קטן רי״ט ספר מצוות קטן רכ״א »